ביטול התחייבות/הסכם שיש בו קיפוח ועושק

אני רוצה לדבר על נושא חדש ולא מוכר ושאף יישמע מוזר.

אנחנו יודעים כלל פשוט שכל תנאי שבממון תנאו קיים, כלומר ההלכה קובעת דינים אך זה שלא היה סיכום הפוך, אם היה הסכם או חוזה כל ההלכות הקשורות לממון לא רלוונטי, ועל סמך זה אנשים עושים הסכמים וכד'.

להבדיל (ויש בזה נפק"מ) גם בחוק, חוזה גובר על כל חוק חוץ מחוקים קוגנטים, כלומר חוקים שאי אפשר להתנות עליהם כמו חוק המכר, חוק זכויות עובדים, חוק הגנת הצרכן.

ולכן הרבה קבלנים רוצים לעקוף את החוק וקובעים בחוזה, דוגמא פיצויי שכירות נמוכים, שעל פי הלכה זה תופס כי זה תנאי שבממון ועל פי החוק זה לא תופס, או כל מה שאנחנו מכירים שמעסיק מקבל עובד ומחתים אותו שלא יפריש לו פנסיה ולא יקבל פיצויים וכד', וכמובן יש סעיף בוררות כך שהתובע חייב לבוא לבית הדין וכך הם נועלים את התובעים העשוקים.

אך במידה והנתבע לא מוכן לבוא לבית הדין והתובע מקבל היתר ללכת לערכאות, אזי תובע אותו לפי חוק ולא לפי החוזה, כמבואר בשו"ע בסימן כו'.

לכאורה לפי הכלל שכל תנאי שבממון תנאו קיים, מי שחתם על ערבות הלוואה או בתנאים של שידוכים חייב. גם אם הלוואה הייתה מאות אלפים או השווער התחייב דירה.

זה נשמע לא נעים, אבל למה לא, הרי הוא התחייב, תשלם...

אז זהו שלא.

אנחנו יודעים שכלל הוא בהלכה שאין משמעות למה שבין אדם התכוון אלא למה שחתם ועשה קניין.

אך יש חידוש של הרשב"א, אני יגיד את המעשה שמובא בשו"ת הרשב"א:

מתשובת הרשב"א

"כתב הרשב"א בתשובה, כי אע"פ שכתב לה במתנה לחוד שתגבה האישה בין בחייו ובין במותו, ודאי יראה שאין נזקקין לדינא, ואין מגבין אותה בחיי הבעל כלל, דלא כתב לה רק להיות קיום וחיזוק, שלא יוציאנה כאחת הקלות, ושתבטח נפשה בו, לא שיכתוב לה היום ותגבה למחר. וכלל גדול בידינו, בכל תנאי שאדם מתנה עם חבירו, שאין להלך אחר לשון הכתוב אלא אחר הכוונה לבד, וראיה, דעל מנת שאראך מאתיים זוז (קידושין ס,א), דלא נתכוונה זאת אלא להראות משלו."

מבואר ברבינו ירוחם דכוונתו מכרעת את הפרשנות המילולית, וכמו שמצאנו באיש המקדש בתנאי "על מנת שאראך מאתיים זוז", שעל פי הפרשנות הפשוטה יכול להראות לה מאתיים זוז של אחרים, מכל מקום אזלינן בתר כוונתה, שרוצה שיראה לה משלו, וכדאיתא בגמרא שם (ס,ב). וכן פסק המחבר בחושן משפט סא,טז:

"יש מי שאומר, שתנאי שאדם מתנה עם חברו, אין הולכים אחר הלשון הכתוב בו, אלא אחר הכוונה."

הרשב"א עושה מהפכה משפטית של ממש ומחדש חידוש עצום, וכך נפסק בשולחן ערוך, שאם ההסכם הוא מקפח ויש בו עושק של ממש, נוקטים שלא זו הייתה הכוונה.

דברי השולחן ערוך האלו פותחים צוהר לביטול הסכמים או התחייבויות שיש בהם עושק וקיפוח, או שההתחייבות היא בלתי סבירה, מטעם שאנו אומרים שלא הייתה באמת כוונה להתחייבות אלא למשהו אחר, כמו כאן שכוונתו הייתה לתת לה תחושה שהנישואין יהיו דבר יציב.

על סמך דברי הרשב"א והשולחן ערוך, בית הדין הרבני הגדול ביטל הסכם גירושין בין בני זוג שהצדדים חתמו עליו, היות והא היה בלתי סביר בעליל ומוטה לצד אחד — עיין פסק דין ביטול הסכם גירושין שיש בו קיפוח ועושק, תיק 810203/6.

כמו כן עיין בש"ך שם שהביא תשובות הבאר שבע, ומדבריו משמע הבנה שונה בדברי הרשב"א, שאנו אומרים שהוא התכוון למה שמגיע על פי דין ולא מעבר לדין.

כמו כן הביא הבאר שבע שם עוד מקור מהשולחן ערוך בסימן סא' סעיף ו', שאם הלווה התחייב למלווה שיוכל לרדת לנכסיו אינו יכול, ועיין בנתיבות שם משום שאנו אומדים שדעתו הייתה רק במקום שאין בית דין, הרי שלמרות שהוא התחייב המפורש אנו מצמצמים את כוונתו למינימום מכוח אומדנא.

כמו כן עיין במאמר של הרב אושינסקי "מדריך לאישור הסכם גירושין - 55 כללים מעשיים" בסעיף לח' שעשה שימוש בשולחן ערוך זה, עיין שם.

מנגד, כתב הרב אושינסקי במאמר זה בסעיף מט' שגם הסכם שיש בו קיפוח ועושק אין סיבה לבטלו, דלא כפסק הדין הנ"ל מבית הדין הגדול.

לא נתמקד בפסק דין זה, אני רוצה לעבור להתחייבויות יותר רלוונטיות ומצויות.

ערבות ושטרי בוררות

כפי שהתחלנו, ועל סמך דברי השולחן ערוך יש לעיין אם ניתן לבטל ערב לתנאים של שידוך, היות ומדובר בהתחייבות גבוהה, בפרט אם החתן קיבל דירה....

הדיין הרב סגל מבית הדין של ר' ניסים פסק על סמך דברי השולחן ערוך שהבאנו שאין לחייב בערב לתנאים.

כמו כן הדיין הרב מרמרוש פסק שבערבות להלוואה מגמ"ח, אם היא גבוהה, לא הייתה כוונה להתחייב (נמצא בספר מבי דינא, פסקים מבית הדין קרליץ).

עוד עיין בקובץ הישר והטוב חלק כ', פסק דין על פי אומדנא שבית הדין ביטל סילוק מירושה של אחים לטובת האם, שאחר כך התברר שהאם מכרה את הדירה לאחות, והאחים באו בטענה שאם היו יודעים לא היו מסתלקים. טענתם התקבלה מכוח אומדנא ברורה שאם לא היו מוותרים על חלקם.

אני לא מציע לקחת סיכון, היות ובשטר הבוררות יש סמכות בלתי מוגבלת לדיין, ולא ניתן לגעת על איזה דיין אפשר ליפול, וגם אם מעיקר הדיין פטור, על סמך ההתחייבות שבשטר הבוררות יש סמכות לדיין לחייב אף במקרה של פטור.

ובאמת יש לעיין האם על סמך דברי השולחן ערוך ניתן לבטל שטר בוררות, היות והוא מקפח את זכויות בעלי הדין ומוטה באופן קיצוני לדיין, ואני משוכנע שמעל 90% ממי שחותם ללא ייצוג לא מבין על מה הוא חותם.

הרב שפרן אמר למישהו שרצה לחתום בוררות: "זה כמו לתת לדיין ציק של מיליון דולר, האם היית נותן???"

וכך כתב בית הדין הרבני, תיק 1426705/4: "לא ניתן להתעלם מהמציאות של היפוך היוצרות, בו לאחר חתימתם של בעלי הדין על שטר הבוררות, חשים הם כי בכך ניתן צוארם בקולר, ומכאן ואילך נתונים הם לשבט ולחסד בידי הבוררים שיכולים לעשות ככל העולה על רוחם, וזאת בשעה שבגמרא ושו"ע מבואר כי דווקא הדיין הוא שצריך לחוש אימה בכל מהלך הדיון, וכנפסק בסימן ח' סעיף ב': ויראה הדיין כאילו חרב מונחת לו על צוארו וכאלו גיהנם פתוח לו מתחתיו, וידע את מי הוא דן, ולפני מי הוא דן, ומי הוא עתיד להפרע ממנו אם נוטה מקו הדין. מצב בלתי סביר זה נגרם בעיקר בשל הדרישה לחתום על שטרי בוררים בעלי סעיפים דרקוניים המנשלים את בעלי הדין מכל זכויותיהם לפי סדרי הדין, מעניקים כח בלתי מוגבל לדיינים, ופוטרים אותם מכל ביקורת ומכל אחריות למעשיהם. לגבי דידי דרישה על חתימת שטר בוררות שכזה מהווה גם כן עילה מספיקה לסרב לדון במקום שכזה."

העולה מן האמור

יש מקור בהלכה ובפסיקה לבטל התחייבות תמוהה שיש בה קיפוח ועושק.