סמכות בתי הדין לדון על פי אומדנא/הסתברות

מתוך הרצאה בת 40 עמודים שנמסרה בכנס לשכת עורכי הדין מחוז ירושלים בתאריך 09.02.2026.

אצטט את סיכום ההרצאה על מנת לא להכביד על הקורא.

מתי יש סמכות לפסוק על פי הסתברות ומתי לא — הלכה למעשה

כעת אני רוצה בכדי שנצא מכאן עם כללים ברורים מתי יש סמכות לפסוק על פי הסתברות ומתי לא, הלכה למעשה:

• כשיש ספק במציאות בית הדין אינו מוסמך לדון על פי הסתברות בכדי להכריע את המציאות, כשיש ספק בדעת האדם בית הדין מוסמך לפסוק על פי אומדנא. זה דעה אחת בהלכה ודעה זו לא פופולרית בבתי הדין וכן נפסק בשו"ע בסימן ט"ו ס' ה', ושווה לנסות לטעון קים לי.
• אם זה הסתברות שניתן לחלוק עליה אפילו שהיא הגיונית אך אינה מוכחת אין סמכות, אך אם זה הסתברות מוכחת וכן בהסתברות שהיא הגיונית בעיני העם לא במשקפים של הדיין יש סמכות.
• מה שברור שדיין לא יכול לפסוק על פי אינטואיציה שלו או קול פנימי או אומדנא לא מוכחת ואף אם היא מוכחת אך אינה מבוססת, כלומר הדיין צריך להצביע מדוע נראה לו מה שנראה.
• לכן בכל פסק דין שמושתת על אומדנא צריך להכיל שני מרכיבים: 1. אומדנא ברורה. 2. הסבר איך הדיין הגיע לאומדנא הזאת ועליו להצביע מדוע.
• לכן חשוב ללמוד את נימוקי פסק הדין גם אם הוא ארוך מאוד בכדי לדעת מה סיכויי הערעור.
• כידוע ערעור זה על אחת משלוש עילות כפי שמופיע בתקנה קל"ה לתקנות הדיון: או על בסיס טעות בהלכה, טעות הנראית לעין בשיקול הדעת או בקביעת העובדות, או פגם בהליך הדיון.

על כל פנים, על התרשמות של הדיין אין עילת ערעור, וכך נכתב בפסק דין 1205636:

"כידוע- בעיניים שבבדיקת העובדות ובהתרשמות מחקירות הצדדים ומהעדים שהופיעו בבית הדין, אין בית הדין הגדול יכול להוות תחליף לבית הדין האזורי, בית הדין האזורי כתב את מה שכתב לאחר דיונים רבים ובדיקה יסודית ומעמיקה של הטענות והראיות. ע"כ"

אני חושב שבדין האזרחי זה הפוך: על קביעת עובדות לא ניתן לערער, ועל התרשמות של השופט כן ניתן.

הרי שרק הדיינים ששמעו וראו את הצדדים יכולים להחליט על פי התרשמות מכלי ראשון.

וא"כ יש נפק"מ, כלומר השלכה מעשית: לפסק דין שמבוסס על אומדנא קשה מאוד לערער עליו, היות והוא מבוסס על התרשמות של הדיין, ובית הדין הגדול אינו מתערב בהתרשמות הדיינים מהצדדים.

ולכן, שאנחנו מקבלים פסקי דין או החלטות שמבוססות על אומדנא: 1. חובת בית הדין לנמק איזה סוג אומדנא זו (ואם לא, אזי בערעור ניתן לבקש שבית הדין הגדול יורה לאזורי לנמק את פסק הדין, כמופיע בתקנה קמ"ב'). 2. חובה לקרוא את פסק הדין, כי אם זה אומדנא דמוכח קשה מאוד לערער כפי שדיברנו, ואם האומדנא לא מוכחת הסיכויים בערעור גבוהים.

העולה מן האמור

סמכות בית הדין לפסוק על פי אומדנא תלוי במחלוקת בפסיקה, תוך הבחנה בין אומדנא דמוכח לבין אינטואיציה או קול פנימי של הדיין.